אופרייט ליס בע"מ ואח' נ' אדלר ואח'

ב"כ התובעת/נתבעת שכנגד: עו"ד חזמה

ב"כ הנתבעים/תובעת שכנגד: עו"ד אדות

פסק דין

תאונה שארעה ב-20/1/09 בקרית ביאליק. רכב התובעת מסוג רנו קנגו (להלן – הרנו) נסע בכביש עירוני וארעה התנגשות בינו לבין רכב מיצובישי (להלן – המיצובישי) השייך לנתבע 1 שיצא מחניה בנסיעה לאחור. לטענת התובעת נתבע 1 יצא מהחניה ופגע ברנו שנסע בכביש, ואילו נתבע 1 טוען שהוא עצר כדי לאפשר לרנו לעבור, אולם הרבו פגע ברכב ושפשף אותו לכל אורכו. בנסיבות אלו, והואיל ולשני הרכבים נגרם נזק הוגשו התביעה והתביעה שכנגד.

בבית-המשפט הוצגו תמונות המקום, תמונות הנזק לרכבים, דוחות שמאים, ונשמעו עדויות שני הנהגים ועדותו של אדם שלישי – מכרו של הנתבע – שטען שהיה עד ראיה לתאונה וביקש לתמוך בגרסת הנתבעים. אציין כי בהתאם להסדר דיוני, ובשל קשיים בהתייצבותו של עד התובעת (שלבסוף הוצא כנגדו צו הבאה) נשמעו תחילה עדי הנתבעים ורק בהמשך, לאחר מספר חודשים, נשמע עד התובעת.

שמעתי את העדויות, בחנתי את יתר הראיות, ומצאתי שיש להעדיף את גרסת התובעת. עדותו של נהג הרנו שהעיד כי נסע בכביש ולפתע חש מכה הייתה אמינה, לא נסתרה בחקירה, ועלתה בקנה אחד עם הודעתו לביטוח, ועם הראיות האובייקטיביות. מנגד, עדותם של נתבע 1 והעד מטעמו לא היו אמינות ונפלו בהן סתירות. גרסתו של נתבע 1 כי הבחין ברנו ממרחק של 50 מטרים ולכן עצר אינה סבירה, שכן המיצובישי יצא מבין רכבים חונים ושדה הראיה של הנהג היה מוסתר ע"י הרכבים שמסביבו. יתרה מכך, במרחק של 30 מטרים ממקום התאונה קיימת כיכר שהרנו היה צריך לעבור אותה, וקשה לקבל את טענת הנתבע 1 שראה את הרנו עוד לפני הכיכר. אוסיף שמדובר במרחק גדול שנדרשות מספר שניות על מנת לחלוף אותו (בוודאי בשל הצורך להאט בכיכר) וסביר יותר שהמיצובישי היה ממשיך בנסיעה לאחור אם היה רואה רכב בכזה מרחק ומעבר לכיכר.

עדות העד הנוסף מטעם הנתבעים, שהוא, כאמור, מכר של נתבע 1, לא היתה אמינה. העד סתר את עצמו שכן טען שראה את התאונה אף שבפועל רק שמע אותה ובהכרח הרנו הסתירה לו את המיצובישי. כמו כן נפלו סתירות בין עדותו לבין הנתבע 1 שכן הוא העיד שראה את נתבע 1 מחוץ לרכב מיד לאחר התאונה ("רגע אחרי ששמעתי את המכה מר אדלר היה כבר מחוץ לרכב") בעוד שנתבע 1 טען כי ישב ברכב ולאחר התאונה נסע אחרי הרנו (שלטענתו נמלט מהמקום).

תמונות הנזקים, שהן הראיות האובייקטיביות המרכזיות, עשויות אמנם להשתלב עם שתי הגרסאות אולם הן תומכות יותר בגרסת התובעת. התמונות מראות נזק בכל רוחב תא המטען של המיצובישי, ונזק מתמשך לאורך הצד הימני של הרנו, כשחלקו הוא נזק מעיכה. סביר שאם המיצובישי היה עומד (כטענת הנתבע), הרנו היה פוגע בצידו או למיצער בפינת הרכב ולא ממש מאחור. נהג הרנו הסביר כי לאחר שמיעת המכה המשיך בנסיעה בשל בהלה, דבר המסביר את הפגיעה לכל אורך הרנו.

נוכח כל אלו, ובעיקר נוכח הסתירות ואי הדיוקים בעדויות עדי הנתבעים, הגעתי למסקנה שסביר יותר שהתאונה ארעה בזמן שהמיצובישי נסע לאחור כשיצא מחניה. אשר על כן האחריות לתאונה מוטלת על נתבע 1.

התביעה מתקבלת ואילו התביעה שכנגד נדחית. הנתבעים התביעה העיקרית ישלמו לתובעת סך של 8,370 צמוד מיום 28/1/09, בתוספת אגרה, שכר העד בסך 350 ש"ח ושכ"ט בסך 1,500 ש"ח.

ניתן היום, כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: